איך לגרום לילדים לאהוב ללמוד (חלק ב)

אנו מדברים רבות על הצורך בשינוי , על מעבר ללמידה חדשנית ויצירתית , על הכנת הלומד למאה העשרים ואחת . ברור לנו היום שלא ידוע ולא ברור מה יהיו מקצועות העתיד. אנו יודעים שצריך לעשות שינוי.
איך עושים זאת ? איך אפשר לנהל שיעור בו הילדים פעילים יותר, חוקרים יותר ? איך המורה הנמצאת בכיתה מיישמת את התאוריה הלכה למעשה?
ראשית נראה מה הן  אותן מיומנויות. 
באתר של מחוז צפון ניתן לראות מה הן המיומניות שאנו שואפים להעניק לתלמידים שלנו.

https://sites.google.com/a/tzafonet.org.il/thought/ptyhh/121

בשיעור - "הערכת טכנולגיה מידע וידע " הציגה בפנינו ד"ר ליאת אייל את חרוט ההתנסות של Dale.   בחרוט זה דרך הלימוד שנמצאת בחלק העליון היא הדרך שאותה שוכחים הכי מהר (הצגת טקסט) . ובחלק התחתון זו הדרך שבה זוכרים טוב יותר.

השאיפה היא לראות את הילדים כמה שפחות סבילים בשיעור , ילדים שלומדים בכוחות עצמם. המורה חייב להיות נוכח כדי לכוון וכדי להציע את הכלים ואת החומר הלימודי ,  אך הילדים הם אלה שצריכים לחפש את המידע ולהתנסות כמה שיותר.



אני רוצה להציע דרך נוספת ללימוד- יצירת סרטונים .

בעזרת האפליקציה : pow toon 
זוהי אפליקציה יחסית חדשה המאפשרת תוך זמן קצר להכין סרטון מונפש. 

באמצעות היישום, הילדים יטפלו  במידע כתוב ויהפכו אותו למידע אינטראקטיבי , הפעילות עצמה מהנה וגורמת להם להפיק את העיקר מהטקסט הכתוב . 

לדוגמא בשיעור מדעים בנושא תזונה נכונה או כושר גופני, הילדים יקבלו טקסט כתוב ויהפכו אותו לסרטון, 

ניתן לראות שבשיעור כזה יש מענה לאותן מיומנויות שאנו רוצים לפתח :

1. טיפול במידע דיגיטלי

2. ניהול המידע והפיכתו לידע אישי של הלומד

3. אוריינות  טכנולוגית 

4. חשיבה יצירתית

5. חשיבה ביקורתית

6. פתרון בעיות וקבלת החלטות

7. יכולת לשתף פעולה בצוות.

8. יכולת תקשורת טובה

9. יכולת הצגה אפקטיבית.

10. לומד יצירתי , סקרן, עצמאי

התחלתי לייצר סרטון בנושא מיומנויות , הסרטון עדין לא גמור , אך אפשר לראות את הפוטנציאל של הכלי.

לסיום אני רוצה להשתמש במשפט  במאמר שקראתי שאומר בעצם הכל :

Less is more. Teach less, learn more.

מחשבות על אופק חדש ותוכנית התיקשוב

בקורס של ד"ר חגית מישר טל "היבטים גלובליים של התקשוב"  אנו לומדים על תוכנית התקשוב הלאומית של ישראל. 
זוהי תוכנית שמטרתה  לקדם את בתי הספר לעבר למידה חדשנית , באמצעות טכנולוגיות של המאה ה-21.
בתוכנית זו הושקעו כספים רבים: בציוד בתי הספר, במקרנים, מחשבים ניידים  , השתלמויות מורים תכנים דיגיטליים, ותשתיות אינטרנט.
רבות כבר נאמר על שינוי שיטת הלמידה ומעבר משיטת למידה מסורתית לשיטת למידה חדשנית המנצלת את הטכנולוגיה כדי להכין את הלומדים לעולם של מחר.
ד"ר עופר רימון - ראש מנהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך מציג את התוכנית  במאמרו . הוא רוצה לראות למידה  חדשנית שמובילה ללמידה אפקטיבית בשתי רמות  -למידה מסדר ראשון (למידה של תוכן מסוים ) ולמידה מסדר שני   למידה של "איך ללמוד"  "ואיך  לחשוב"  הוא מציין במאמרו שהיה רוצה לראות ילדים מהארץ משוחחים באנגלית עם ילדים מחו"ל מיומנות שיזדקקו לה בעולם העבודה בעתיד.

לדעתי , כל הדברים שאותם מזכיר ד"ר עופר רימון הם חשובים , תקינות הציוד , רמה נאותה של תחזוקה וכו'. תוכנית התיקשוב בהחלט רוצה להצעיד את מערכת החינוך למאה ה-21.

אך הדבר החשוב ביותר הוא המורה. המורה שנכנס ומחליט מה יעשה בציוד החדשני והיקר .
מורה ביסודי  "באופק חדש"  עובדת היום 36 שעות בבית הספר . מתוכם 26 שעות מול כיתות עמוסות ועוד 5 שעות פרטניות . סה"כ 31 שעות עבודה מול ילדים. בנוסף יש לה 5 שעות שהייה(בשעות אלו בדר"כ יש ישיבות והדרכות מקצועיות) .  המורה מלמדת כ- 7 שעות ביום לעתים גם 8.
בנוסף היא נוסעת להשתלמות כפעם בשבוע כדי להשלים 60 שעות לקידום מקצועי.

36 שעות עבודה הן שעות המתבצעות בבית הספר , בפועל בבית היא עובדת  עוד  מספר שעות רב. לא אפרט את הדברים הרבים שמורה ממוצעת עושה , אך אוסיף ואומר שעליה למלא אין סוף דוחות .
אני נמצאת בשטח, רוב המורות מתקשות מאד לעמוד בעומס. הן בשלב מסוים של היום קורסות.שעות ההוראה הרבות מכשילות כל יוזמה  פדגוגית שמשרד החינוך מנסה לבצע. 
לדעתי , ומניסיוני  בגלל העומס רוב המורות כלל לא מתפנות לחשיבה על שיטות למידה חדשניות ועל שילוב הטכנולוגיה בשיעורים. הן פונות למוכר ולידוע . אפילו המורות  הצעירות הנחשבות "ילידות דיגיטליות" מתקשות ליישם את מה שלמדו לפני זמן קצר.
רובן משתמשות בכלים  הדיגילטים (מקרן ומחשב נייד ) אך עושות זאת בצורה מסורתית:  מורה - הסבר- לוח - עבודת תלמיד - שיעורי בית .


אני חושבת שכדי להצעיד את המערכת קדימה חייבים:
 1. להוריד ממורות שעות הוראה בכיתות , מורה אינה צריכה ללמד יותר מחמש שעות ביום , שאר השעות צריכות להיות מוקדשות לתכנון ולהדרכה .

2. מדריכות תקשוב צריכות להיכנס לכתות ולהדגים שעורים חדשניים. הן צריכות להיות כח עזר בכיתות להדגמה , לליווי ולהעברת  משוב למורות. מדריכות תקשוב צריכות להגיע מהשטח ולהיכנס לכיתות .

3. מורות צעירות צריכות לקבל סיוע ממורות ותיקות  בשילוב טכנולוגיות ובגישות חדשניות. הסיוע חייב להיות קבוע במערכת השעות ולא על פי רצונה הטוב והמוכנות של המורה הוותיקה להתנדב לעזור.

4. יש לשנות את מערך  ההשתלמויות הבית ספריות ובמקומן לעשות השתלמויות מקוונות. . ההשתלמות המקוונות תעשה ע"י מומחים ותכלול חומרי לימוד מגוונים . כל מורה תתקדם בהשתלמות על פי רמתה , כך שלא יווצר מצב שמורה ששולטת בכלי האופיס תלמד אותם שוב ושוב.


לסיכום פוסט זה , אני חושבת שהתכנית חשובה  יש בה המון חשיבה, מקצועיות  וחזון   היא מחויבת המציאות. היא צריכה להיות משולבת עם שינוי הלמידה המסורתית לעבר למידה חדשנית , היא צריכה להעשות בשלבים ועם תמיכה במורים.

גלים בחינוך

בקורס של  ד"ר גילה לוי עצמון "מדעי החינוך במאה ה-21" למדנו על שלושה גלים בחינוך.
הגל הראשון החל בשנות העשרים , הוא שם את הילד במרכז והושפע מדיואי , ויגודצקי ופיאזה, התייחסו בעיקר לתהליכים הקוגנטיבים והחברתיים שהילד עובר.
 באותה תקופה רוסיה הובילה בחקר החלל והצליחה לשלוח חללית לפני אמריקה. המערב החל להרגיש שהוא מפסיד במירוץ .
המערב החל לזנוח את הגישה של "הילד במרכז"

אז החל הגל השני: בגל השני התמקדו בחומר הלימודי ולא בילד. הילד צריך לקלוט מידע , המורה צריך ללמד . בסוף הלימוד יש מבחן. הילדים נמדדו בתוצאות של המבחנים שלהם .  גישה זו רווחת עד היום במדינת ישראל. מתנגדי הגישה גורסים שהיא גורמת לניכור , לתיוג ילדים , לחוסר ענין בלימודים. 


בחלק ממדינות העולם החל הגל השלישי  -  הגל השלישי מבקש שהלמידה תהיה חוויתית , מעוררת סקרנות , הילד נתפס כפעיל והשונות בין הילדים חשובה אף היא. הלמידה מבוססת על חשיבה .


כל הדברים האלו גרמו לי לחשיבה על עבודתי כמורה , הבנתי שאני מלמדת על פי הגל השני,  אני מגיעה לכיתה מלמדת ואח"כ בוחנת.  התחלתי לעשות שינוי בדרכי ההוראה שלי. השגתי גישה שבועית קבועה לחדר המחשבים בבית הספר . 
הכרתי לילדים כלים שונים לעיבוד מידע והצגתו ( מצגות , פלקטים, סרטונים, אנימציה, קומיקס ,דמויות מדברות וכ'ו)
בחרתי נושא מתכנית הלימודים  במדעים  ואפשרתי לילדים לחקור את הנושא לבדם.
הנושא הראשון בתכנית  הלימודים היה "חשיבות הכושר הגופני" , הילדים חקרו את הנושא והכינו מצגות כדי ללמד תלמידים מכתות נמוכות את החשיבות של הכושר הגופני.  רובם המכריע של התלמידים עשו עבודה נהדרת , הם חקרו ומצאו מדוע הכושר חשוב , מצאו תמונות , כתבו חידות והיו מוכנים להעביר את הנושא לתלמידים אחרים.
המשוב שקיבלתי מהילדים היה נהדר, הם אהבו לחקור לבד את הנושא ואהבו את השיעור בו הם פעילים ולומדים עצמאים. בשיטה זו הצלחתי לרתום את הילדים המתקשים ביותר והם עבדו ללא הפרעות רוב הזמן.

אני מקווה שמערכת החינוך בישראל תאמץ בשלבים את דרך העבודה של הגל השלישי .